החוג לשפה וספרות ערבית מברך את המרצים החדשים שמצטרפים לסגל הבכיר בחוג! תוכלו להכיר את המרצים החדשים ע"י מה שהם כתבו על עצמם:
ד"ר איאס נאסר:
"אהבת השפה הערבית געשה במעמקי ליבי עוד בילדותי, והמורה הראשון שזכיתי בעונג רב ללמוד ממנו את השפה הערבית הוא אבי הסופר יוסף נאסר, אשר העמיד אותי על קסמה של השירה והרטוריקה הערבית.
אהבה זו מצאה את ביטויה בלימודים בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית אשר חשפו בפניי היבטים מגוונים ומיוחדים בספרות הערבית, וכבר בשנה השנייה ידעתי לאן העיניים נשואות. אחרי כמה שנים השלמתי בחוג את עבודת הדוקטור שלי בהנחייתם של פרופ' אלברט ארזי ופרופ' מאיר בר-אשר בנושא "הנרטיב בנַסִיבּ בשירה הערבית הקדומה" – נושא שעוסק בעיקר בפרשת אהבתו העגומה של המשורר ובחזרתו אל המחנה הנטוש של האהובה בחלוף כמה שנים. מן המחנה הנטוש של הדוקטורט עברתי לגור בברלין במסגרת מלגת בתר-דוקטור בחוג לספרות ערבית באוניברסיטה החופשית. נסיעות רבות בגרמניה ובאירופה השתלבו במהלך שהייתי בברלין: ביקרתי באוניברסיטאות רבות, נסעתי לספריות ענקיות, עיינתי בכתבי יד קדומים, השתתפתי בהרצאות ובסמינרים רבים, וגם נהניתי מאוד לשחזר את הגרמנית שלי שכבר למדתי בעבר. חזרתי בהמשך לירושלים כעמית מחקר במרכז מנדל-סכוליון באוניברסיטה העברית, ואני נרגש וגאה להצטרף כיום כמרצה בסגל החוג לשפה וספרות ערבית וכמומחה של השירה והספרות הערבית.
אני עוסק בשירת האהבה הקדם-אסלאמית ובהתפתחותה בתקופות מאוחרות, בשירת היין הקדומה ובתיאורי המשתה והשתיינים, בערכים ובקודים של החברה הקדם-אסלאמית אשר באים לידי ביטוי בשירה, בתורת הביקורת הקדומה בספרות הערבית, בתיאוריית הנרטיב ובכִּתַאבּ אלזַּהְרַה מאת מחמד בן דאוד אלאצפהאני (המאות התשיעית והעשירית) – אנתולוגיה שרוב פרקיה מוקדשים לשירת אהבה.
בשנה הבאה אלמד כמה קורסים, בין היתר: מבוא לשירה ערבית קדומה, שירת האהבה בכִּתַאבּ אלזַּהְרַה מאת מחמד בן דאוד אלאצפהאני ומבחר טקסטים מספר אלאע'אני מאת אבו אלפרג' אלאצפהאני."
ד"ר דניאל בהר:
השפה והספרות הערבית הגיעו אל סף ביתי במעטפה חומה שמוענה אליי מפרופ' ששון סומך ז"ל. אימי המנוחה סיפרה לששון על מאמציי ללמוד ערבית ספרותית ועל ניצני העניין שלי בספרות. מעטפה זו העניקה לי את חווית היסוד של קריאה בערבית ואת ספר המקור הראשון בבעלותי: ספר זיכרונות מאת הסופר היהודי-קראי מוריס שמאס, "עִזָה נכדת נפרתיתי," המגולל את חייו בישראל של מהגר מצרי, בן בית בתרבות הערבית, ויחסיו המיוחדים עם אשתו שאך נפטרה. הספר קנה מקום קסום בליבי הן בגלל השולח והן משום שבאמצעותו פילסתי נתיב בשפה הערבית, תוך עלעול תכוף בעותק יד-שנייה מהוה של מילון איילון שנער. מצאה חן בעיני הפסיעה האיטית בנבכי המשפט הערבי המשתרג, והנאה מאתגרת זו הביאה אותי אל ירושלים ואל החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית.
החוג לערבית פתח את עולמי לגיוונה של התרבות הקלאסית, כתביה הקנוניים ומסורות החשיבה וההבעה שכונסו בה. להבנתי, הספרות המודרנית במיטבה ממשיכה ומפתחת את מסורת ה-أدب (אַדַבּ) כשילוב בין הבדיון, כוח הסינתזה, ההמצאה והשנינות, והמוסר במובנו האנושי כדרך ארץ. תחום העניין שלי הוא השירה הערבית המודרנית ויחסיה עם המסורת הקלאסית ושירת העולם. עבודת הדוקטורט שלי נכתבה במסגרת החוג לספרות השוואתית באוניברסיטת הרווארד ועסקה בעיצובה של שירת הפרוזה בסוריה תוך מגעים עם המודרניזם הערבי בבירות, עם עולם המחשבה הסוציאליסטי ועם תרגומים ממשוררים מערביים ומזרח אירופיים. עבודה זו המחישה בפני את חשיבות מחקר התרגומים בכלים השוואתיים להבנת המערכת הספרותית בעולם הערבי: כשם שאין עמים ולאומים "מיוחסים" השוכנים לבדד בעידן הגלובליזציה והמודרנה, כך אין השגב ניתן לספרות לאומית אחת ואין ספרות לבדד תשכון. במסגרת עבודתי בארצות הברית לימדתי מגוון קורסים על התרבות הערבית-יהודית בעבר ובהווה, על פרקטיקה ותיאוריה של שירת האהבה בתרגום ועל ירושלים בפריזמה בין-תרבותית.
החזרה לירושלים כחבר סגל הינה סגירת מעגל במובן של מימוש היעד שהצבתי לעצמי: להעשיר ולפתח את לימודי הספרות הערבית המודרנית בארץ תוך קשירתה למסורות תרבותיות ואינטלקטואליות מגוונות. תכנית אמירים, בה השתתפתי כתלמיד ועבדתי כרכז ומתרגל, אימנה אותי בפריסת רשתות רב-תחומיות בגישה לטקסט. בקורסים שאלמד תיבחן הספרות הערבית כעולם יצירה רב-ממדי בעל יחסים מורכבים, המובעים בצורה ובחותם סגנוני, למודרנה כמציאות היסטורית. בשנת תשפ"ב אלמד מבוא לשירה הערבית המודרנית ומבוא לרומן הערבי בסמסטר א' ובסמסטר ב' אעביר סמינר על תרבות ופוליטיקה בסוריה ואדריך קריאה של ספרות ערבית בתרגום. אני מצפה למפגש עם תלמידי החוג והפקולטה ומקווה לחלוק איתם את חדוות ההעמקה בתכניו של המרקם הספרותי המעובה וללמוד מהתרשמויותיהם.